תוכן

מב) גם נתבאר אצלינו, כי במילת יה"א, רמוזים ג' מיני מילוים שיש בשם י"ה, והם: דיודין, דאלפין, וההין. ונמצא כי אות אלף של יהא, רומזת בדעת דזמן הקטנות. וכבר ידעת, כי הדעת כלול מהחו"ג, עם היות שני הבחינות דעת א', ולכן בו נרמז אות א' אחת, אלא שיש בה שני מיני ציורים: יוי, כנגד חסדים. יוד, כנגד הגבורה. גם נתבאר אצלינו, כי בנוסח הקדיש, יש ב"פ י"ד, א' דאותיות, ואחד דתיבות. וב"פ כ"ח, א' דאותיות וא' דתיבות, וב"פ מ"ב, אחד דאותיות וא' דתיבות. וכל כונתינו למתק ג' אלקים דמוחין דקטנות, שבימי הגלות נעשה אל"ם. ועתה יגדלו ע"י שם י"ה, ויהיה אלקים. והנה זה השם של י"ה שאנו ממשיכין עתה, בכל אחד מג' מוחין דקטנות, יש בו ג' מילוין: דיודין, ואלפין, וההין. ואמנם אין שינוי המילויים, רק באות ה', ולכן אין אנו מזכירין כ"א אות ה', ואמנם כשתמלאם בשלשה מילוים: ה"י, ה"ה, ה"א. יהיו בהם ו' אותיות. ואם תחזור למלאם: הי יוד, הא אלף, הה הה, יהיו בהם י"ד אותיות, בשם י"ה מאלקים. ולכן תכוין להמתיק אלו הי"ד של י"ה דקטנות, ע"י י"ד אותיות דפשוט ומילוי הויה דע"ב כזה: יהוה יוד הי ויו הי. וז"ס מ"ש ב"פ י"ד דאותיות ותיבות, שיש בנוסח הקדיש.